עניבה אופנה גיאומטרית אקארד משי מיקרו סיבי פוליאסטר

אפשר לומר שעניבה וחליפה הם אחים תאומים.הייצור והפיתוח של עניבות קשורים קשר הדוק לשינויי בגדי הגברים באירופה במאה השבע-עשרה.גברים אירופאים מהמאה השבע-עשרה לבשו בגדי גוף, עגילים, חולצות פרחוניות עם סלסולים, קטיפה ותסרוקת מסולסלת גבוהה עם כיפה קטנה שהוחזקה במקל מצויץ בהצדעה.החולצה נלבשת בפנים כמו תחתונים, הצווארון מעוטר די מקושט, בצווארון הגבוה יש עיגול של תחרה, הצווארון רקום עם סלסולים יפים, הצווארון מקופל ומקופל לזר, והצווארונים הללו חשופים., גלוי מהמעיל.מעל החולצה היה אפוד, אחר כך מעיל קצר, גרביים ומכנסיים צמודים.סוג זה של לבוש ראוותני וראוותני היה האופנתי ביותר בקרב האצילים באותה תקופה;זה היה נשי ועדין, וזה היה בגדי גברים טיפוסיים בסגנון "רוקוקו".גברים שלובשים סוג זה של בגדים "שונים מנשים רק כי אין להם גלגל מסתובב".באותה תקופה נעשו מאמצים שונים לשנות את בגדי הגברים, אך התוצאות היו חסרות תועלת. רק במהפכה הבורגנית הצרפתית במאה ה-18 הגיעו לסיומם חיי האצולה בחצר, וגברים ויתרו על מדהימים בגדים והתחלפו לפשוטים ופשוטים.באותה תקופה, בגדים אימפריאליים הדומים לסגנון הטוקסידו היו פופולריים: החלק העליון היה בעל מותן גבוה, החצאית צנחה באופן טבעי, קו הצוואר הגדול נוסף עם שרוולי עששיות, והשמלה הייתה מעט מתחת לחזה.עניבת משי שחורה או פפיון.העניבה היא בצורת צעיף, עשויה מפשתן לבן, כותנה, משי וכו'. היא נכרכת פעמיים סביב הצוואר, מצטלבת מול הצווארון, ואז תלויה למטה, או קשורה לקשת.ניתן לראות זאת ברומן הצרפתי "העניבה": "צווארון המעיל הירוק הכהה שלו עמד גבוה מאוד, הוא לבש אפוד סגול של נאנג'ינג, ועניבת משי שחורה רחבה הייתה כרוכה סביב צווארו שלוש פעמים."אומרים שהמשורר ביירון היה מאוד מקפיד על איך לקשור עניבה.עד שהוא היה בסגנון משביע רצון, הקשרים שהושלכו נערמו כמו הר.באותה תקופה גם נשים ענבו עניבות.הנסיכה אן אהבה לשלב סרטים שחורים ועניבות תחרה ליצירת פפיון אלגנטי וייחודי.